החלטת ממשל טראמפ להטיל מכסים חדשים על שורת מוצרים ממדינות מפתח לא נחתה כרעם ביום בהיר. אך בהחלט הצליחה לטלטל קשות את השווקים.
מהלך שלפי ההצהרות נועד לחזק את התעשייה המקומית, הפך תוך ימים ספורים לגורם של חוסר ודאות עולמי, ולחוליה נוספת בשרשרת הלחצים על הכלכלה הגלובלית.
אך מעבר להשלכות המיידיות – ירידות חדות במדדים, לחץ על יצרנים וספקים שצריכים לשנות את התמחור שגוררת גם עלייה בציפיות האינפלציוניות.
חשוב לשים לב לעניין נוסף ומהותי:האופן שבו התקבלה ההחלטה.
לא דרך חקיקה מסודרת בקונגרס, אלא בצו נשיאותי המתבסס על חוקים ישנים שמעניקים לנשיא ארצות הברית סמכויות חירום במצבים של איום ביטחוני או פרקטיקות סחר לא הוגנות באופן קיצוני מצד מדינות אחרות.בין אותם חוקים, בולטים למשל חוק משנת 1962 המאפשר להטיל מכסים מטעמים של ביטחון לאומי, וחוק נוסף משנת 1974 שנועד לאפשר תגובה של ממשלת ארה"ב למקרים של פגיעה באינטרסים הכלכליים מצד מדינות אחרות.
כוונת המחוקק בשעתו הייתה לספק כלים להתמודד עם מצבים חריגים – אך בפועל, השימוש החוזר והגמיש בהם בשנים האחרונות הפך אותם לכלי מדיניות זמינים ונפוצים, גם כאשר לא מתקיימת סכנה מיידית.
וזה בדיוק המקום שבו השוק מתחיל לחשוש – לא רק מהמהלך עצמו, אלא מהאפשרות שמדיניות כלכלית דרמטית תתקבל בן-רגע, ללא תהליך ציבורי או דיון מעמיק.
כשגבולות בין חקיקת חירום למדיניות יומיומית מיטשטשים, נוצרת אווירה של אי-ודאות מתמשכת. יש הבדל בין החלטה של הנשיא שניתן להפוך ברגע, לבין העלאת מכסים של הקונגרס שמתקבלת לאחר תהליך חקיקה ארוך, חקיקה שגם סביר להניח תישאר במקומה לאורך זמן.
משקיעים, תאגידים ומדינות סחר – כולם מתקשים לתכנן אסטרטגיות כשכללי המשחק משתנים ללא התרעה מוקדמת. גם אם במקרים מסוימים המכסים אכן מגינים על תעשיות מקומיות בטווח הקצר, המחיר הכולל עלול להיות כבד: ירידה באמון הגלובלי, התגברות מתחים גאו-פוליטיים, והאטה בפעילות הכלכלית. כך למשל חברה שרוצה לפתוח מפעל חדש וצריכה להחליט אם לפתוח אותו במקסיקו שבה כוח האדם זול, או בארה"ב היקרה, עלולה להחליט לא להחליט, ולדחות את ההשקעה. מצב שבו חברה פותחת מפעל חדש בארה"ב רק בגלל המכסים ואז המכסים מתבטלים, אינו בלתי מתקבל הדעת היום.
התרחישים האפשריים היום תלויים בהתפתחויות הצפויות בעוד 90 ימים, כאשר תיגמר תקופת השהיית המכסים:
o התרחיש האופטימי – בעוד 90 ימים טראמפ נסוג מהתוכנית, ולא מעלה מכסים לרוב העולם. במצב הזה עדיין השפעת חוסר הוודאות לבדה עלולה לגרור את העולם להאטה כלכלית מסוימת בשנה הקרובה, מה גם שטראמפ עדיין השאיר מינימום מכס בשיעור של 10% על כל העולם. בטווח הקרוב חברות יצטרכו לשלם יותר, והרווחיות שלהן עלולה להיפגע לפחות באופן זמני. נכון לעכשיו הרבה חברות בארה"ב הודיעו שאינן מתכוונות לתת תחזית לשנה הבאה – אינדיקציה לחשש משמעותי.
יש לציין שגם בתרחיש הזה, העימות מול סין הוא בעל סיבות שאינן בהכרח על רקע כלכלי, ולכן הוא עלול להסלים, כולל הגבלות ייצוא משני הצדדים.
o התרחיש הפסימי – בעוד 90 ימים טראמפ ממשיך עם המכסים הכבדים כמו בתוכנית המקורית – זה תרחיש שכמעט בוודאות יוביל למיתון עולמי, ולמפולות בכל השווקים בעולם. מעולם לא עברנו ממצב של שוק גלובאלי להגבלות סחר קשות באמצעות מכסים. בפעם האחרונה שהעלו מכסים
בחדות בשנות ה,30- הסחר העולמי היה הרבה פחות גלובאלי מאשר היום. סביר להניח שגם אם טראמפ לא ימשיך עם תוכנית המכסים המלאה, אבל ישנה את דעתו מספר רב של פעמים, נראה תגובה רעה מאוד של השווקים.
שנת 2025 עדיין לפנינו, אבל כבר עכשיו היא מאותתת על כיוון חדש: כלכלה גלובלית שברירית יותר
עם יותר הגבלות סחר , שניזונה לא רק מנתונים אלא גם מניואנסים פוליטיים – ולעיתים מהחלטות שמתקבלות במעמד צד אחד בלבד .
בשנה כזאת קשה לראות סיבה לעליה גדולה ברווחיות של החברות, ובהתאם לכך הסבירות לעליות בשווקים נמוכה יחסית. תוצאה אפשרית יותר היא שווקים "שזזים הצידה" (נשארים בערך כמו היום), או שווקים שיורדים עם המשך תנודתיות.
המצב הנוכחי הוא חסר תקדים ולכן קשה להעריך מהם אפיקי ההשקעה העדיפים יותר, ולא מעט משקיעים בוחרים לשבת על הגדר ולהגדיל את רכיב המזומנים (market money (
בכל זאת בקרב משקיעים ישנם מספר אפיקים אותם הם מעדיפים היום להסיט כספים:
- עיבוי רכיב האג"ח בתיק בדירוגים גבוהים ומכשירים אינפציונים – חוב של מדינות או חברות ענק יציבות
- הגדלת החשיפה לזהב – נתפס היסטורית כמפלט בפני סכנה
- מניות של חברות מחוץ לארה"ב – גם חברות במדינות מפותחות, וגם חברות ב שווקים מתעוררים במיוחד כאילו שחשופים פחות לייצוא לארה"ב
- העדפה של חברות בסקטורים דפנסיביים עם ביקוש קשיח – שירותי בריאות, מוצרי צריכה בסיסית, טבק
